HOME July-August 2007 Featured Stories Background Information News On The Web



by Avi Goldreich


(Translated from the Hebrew by Nurit Greenger.)

The time machine is a sensation that nests in me when I am visiting Mr. Hobber old books store in Budapest, Hungary. Hobber learned to know my quirks and after the initial greeting and the glass of mineral water (Mr. Hobber is a vegan) he leads me down the stairs to the huge basement, to the Jewish "section."

The Jewish section is a room full of antiquity books on subjects that Mr. Hobber sees to be Jewish. Among the books there are some that are not even worthy their leather binding. However, sometime, one can find there real culture treasure. Many of the books are Holy Books that may have been stolen from synagogues' archives: Talmud, Bible, Mishnah, old Ashkenazi style Siddur, and others. Customarily, I open them to see who the proprietor is; who was the Bar Mitzvah boy who received the book two hundred years ago and to whom did he pass the book at the end of his days. It is simply curiosity.

Many of the books are written in the German language. They are books of Jewish rumination written by Christians or assimilating Jews. Sometime one can find a hand written Talmud volume that is very expensive; thousands of Euros, set in the specially aired cabinet. Hobber knows their value. Sometime one can find a bargain such as the book Palestina by Hadriani Relandi -- its original professional name Palaestina, ex monumentis veteribus illustrata, published by Trajecti Batavorum: Ex Libraria G. Brodelet, 1714. One can find such original books in only few places in the world, also in Haifa University. Go to palaestina-ex-monumentis-veteribus-illustrata.html for places where the book could be found and details about the author, etc.

The author Relandi[1], a real scholar, geographer, cartographer and well known philologist, spoke perfect Hebrew, Arabic and ancient Greek, as well as the European languages. The book was written in Latin. In 1695 he was sent on a sightseeing tour to Israel, at that time known as Palestina. In his travels he surveyed approximately 2500 places where people lived that were mentioned in the bible or Mishnah. His research method was interesting.

He first mapped the Land of Israel.

Secondly, Relandi identifies each of the places mentioned in the Mishnah or Talmud along with their original source. If the source was Jewish, he listed it together with the appropriate sentence in the Holy Scriptures. If the source was Roman or Greek he presented the connection in Greek or Latin.

Thirdly, he also arranged a population survey and census of each community.


His most prominent conclusions

1. Not one settlement in the Land of Israel has a name that is of Arabic origin. Most of the settlement names originate in the Hebrew, Greek, Latin or Roman languages. In fact, till today, except to Ramlah, not one Arabic settlement has an original Arabic name. Till today, most of the settlements names are of Hebrew or Greek origin, the names distorted to senseless Arabic names. There is no meaning in Arabic to names such as Acco (Acre), Haifa, Jaffa, Nablus, Gaza, or Jenin and towns named Ramallah, El Halil and El-Kuds (Jerusalem) lack historical roots or Arabic philology. In 1696, the year Relandi toured the land, Ramallah, for instance, was called Bet'allah (From the Hebrew name Beit El) and Hebron was called Hebron (Hevron) and the Arabs called Mearat HaMachpelah El Chalil, their name for the Forefather Abraham.

2. Most of the land was empty, desolate, and the inhabitants few in number and mostly concentrate in the towns Jerusalem, Acco, Tzfat, Jaffa, Tiberius and Gaza. Most of the inhabitants were Jews and the rest Christians. There were few Muslims, mostly nomad Bedouins. Nablus, known as Shchem, was exceptional, where approximately 120 people, members of the Muslim Natsha family and approximately 70 Shomronites, lived.

In the Galilee capital, Nazareth, lived approximately 700 Christians and in Jerusalem approximately 5000 people, mostly Jews and some Christians.

The interesting part was that Relandi mentioned the Muslims as nomad Bedouins who arrived in the area as construction and agriculture labor reinforcement, seasonal workers.

In Gaza for example, lived approximately 550 people, fifty percent Jews and the rest mostly Christians. The Jews grew and worked in their flourishing vineyards, olive tree orchards and wheat fields (remember Gush Katif?) and the Christians worked in commerce and transportation of produce and goods. Tiberius and Tzfat were mostly Jewish and except of mentioning fishermen fishing in Lake Kinneret -- the Lake of Galilee -- a traditional Tiberius occupation, there is no mention of their occupations. A town like Um el-Phahem was a village where ten families, approximately fifty people in total, all Christian, lived and there was also a small Maronite church in the village (The Shehadah family).

3. The book totally contradicts any post-modern theory claiming a "Palestinian heritage," or Palestinian nation. The book strengthens the connection, relevance, pertinence, kinship of the Land of Israel to the Jews and the absolute lack of belonging to the Arabs, who robbed the Latin name Palestina and took it as their own.

In Granada, Spain, for example, one can see Arabic heritage and architecture. In large cities such as Granada and the land of Andalucía, mountains and rivers like Guadalajara, one can see genuine Arabic cultural heritage: literature, monumental creations, engineering, medicine, etc. Seven hundred years of Arabic reign left in Spain an Arabic heritage that one cannot ignore, hide or camouflage. But here, in Israel there is nothing like that! Nada, as the Spanish say! No names of towns, no culture, no art, no history, and no evidence of Arabic rule; only huge robbery, pillaging and looting; stealing the Jews' holiest place, robbing the Jews of their Promised Land. Lately, under the auspices of all kind of post modern Israelis -- also hijacking and robbing us of our Jewish history.


[1] From "Adrian Reland (1676-1718), Dutch Orientalist, was born at Ryp, studied at Utrecht and Leiden, and was professor of Oriental languages successively at Harderwijk (1699) and Utrecht (1701). His most important works were Palaestina ex monumentis veteribus illustrata (Utrecht, 1714), and Antiquitates sacrae veterum Hebraeorum."


Given the importance of this article, this is the original Hebrew text:

השנה 1695 - הארץ היתה ריקה ברובה, שוממה, ותושביה היו מועטים והתרכזו בערים ירושלים, עכו, צפת, יפו, טבריה ועזה. רוב התושבים בערים היו יהודים והאחרים היו נוצרים, היו מעט מאוד מוסלמים שבדרך כלל היו בדואים
חברים, אין דבר כזה עם פלסטינאי, לא היה ולעולם לא יהיה. מדובר בפיקציה של הערבים בעידוד השמאל הישראלי הסובל ממחלת נפש קשה של שינאה עצמית ומשתף פעולה עם הגרועים שבאויבינו.

סיור בפלסטינה, שנת 1695
אבי גולדרייך (שבת, 04/08/2007 שעה 19:31)

מכונת זמן, זו התחושה המקננת בי כשאני נמצא בחנות הספרים העתיקים של מר הובר בבודפסט.
הובר למד להכיר את שגיונותי, ולאחר ברכת השלום וכוס המיים המינרליים (מר הובר הוא טבעוני-צמחוני) מוביל אותי במדרגות למרתף הענק והמאוורר, לאגף ה''יהודי''.

האגף היהודי הוא חדר ובו ספרים עתיקים בנושאים שנראים למר הובר יהודים. בין הספרים ישנם כאלה שאינם שווים את כריכת העור שלהם אולם לעיתים נדירות אפשר למצוא שם אוצרות תרבות של ממש.

הרבה מאוד הם ספרי קודש ישנים שנגנבו אולי ממרתפי הגניזה שבבתי הכנסת, כרכי תלמוד, תנ''ך, משניות, שולחן ערוך, סידורים ישנים נוסח אשכנז. אני נוהג לפתחם כדי לראות מי הבעלים, מי הנער שקיבל את הספר לבר המצווה לפני מאתיים שנה, ולמי העניק אותו בערוב ימיו. סקרנות.
הרבה מהספרים כתובים בגרמנית, והם ספרי הגות על היהדות שנכתבו בכלל בידי נוצרים או יהודים מתבוללים.

לפעמים מוצאים איזה כרך תלמוד שנכתב בכתב יד, אלה יקרים מאוד, מאות אלפי אירו ומונחים בארון זכוכית מאוּורר. הובר יודע את ערכם. ולפעמים ישנן מציאות כמו הספר Palestina של Hadriani relandi מקורי בשמו ה''מקצועי'', palaestina ex monumentis veteribus illustrata, המו''ל הוא, Trajecti Batavorum: Ex Libraria G. Brodelet, 1714.

ניתן למצוא כמה ספרים מקוריים כאלה במספר מקומות בעולם ואף באוניברסיטת חיפה. אפשר לראות כאן את המקומות בהם הספר נמצא וגם אפשר למצוא פרטים על המחבר ועוד.

הנחיות צפיה במצגת:
לדיפדוף בין התמונות לחץ על החיצים. לחיצה על כל תמונה תגדיל אותה במסגרת נפרדת ולחיצה נוספת תגדיל אותה שוב.

המחבר רילאנדי, איש אשכולות של ממש, גיאוגרף, קרטוגרף ופילולוג ידע על בוריין עברית, ערבית ויוונית עתיקה, בנוסף לשפות האירופאיות. שפת הספר היא לטינית. בשנת 1695 הוא נשלח לסיור בארץ ישראל או בשמה דאז פלסטינה. במסעו הוא סקר כ-‏2500 מקומות יישוב המוזכרים בתנ''ך או במשנה.

שיטת המחקר שלו היתה מעניינת. ראשית, מיפה את ארץ ישראל. שנית, רילאנדי זיהה את כל אחד מהמקומות המוזכרים במשנה או בתלמוד עם מקור שמו. אם מקור השם יהודי, הביא את הפסוק המתאים בכתבי הקודש. אם מקור השם רומי או יווני הביא ביוונית או בלטינית את ההקשר. שלישית הוא אף ערך סקר ומפקד אוכלוסין לכל מקום יישוב.

המסקנות הבולטות הן:
  1. אף ישוב בארץ ישראל אינו בעל מקור שם ערבי. שמות היישובים הם ברובם ממקור עברי, או יווני או לטיני-רומי. עד היום, למעשה, אף ישוב ערבי (להוציא רמלה) אינו נושא שם ערבי מקורי. רוב שמות היישובים הם ממקור עברי או יווני ששובש לערבית חסרת משמעות. אין שום משמעות בערבית לשמות עכו, חיפה, יפו, נבלוס, עזה או ג'נין ושמות ערים כמו רמאללה, אל-חליל ואל-קודס חסרים שורשים היסטוריים או פילולוגיים ערביים. בשנת 1696, שנת הסיור, רמאללה, למשל, נקראה בתא'לה (בית אל), חברון נקראה חברון ומערת המכפלה נקרא על ידי הערבים אל חליל (כינוי לאברהם אבינו).

    הארץ היתה ריקה ברובה, שוממה, ותושביה היו מועטים והתרכזו בערים ירושלים, עכו, צפת, יפו, טבריה ועזה. רוב התושבים בערים היו יהודים והאחרים היו נוצרים, היו מעט מאוד מוסלמים שבדרך כלל היו בדואים. יוצאת מהכלל נבלוס, היא שכם שבה ישבו כ-‏120 איש ממשפחת נאטשה המוסלמית וכ-‏70 איש שומרונים.

    בנצרת, בירת הגליל, היו כ-‏700 איש – כולם נוצרים.
    בירושלים כ-‏5000 איש, רובם יהודים ומיעוטם נוצרים.
    המעניין הוא שאת המוסלמים מזכיר רינאלדי כשבטים בדואים נודדים, שהגיעו כפועלים עונתיים כדי לשמש ככח עזר בחקלאות או בבנין. בעזה, למשל, היו כ-‏550 איש; חמישים אחוז מהם יהודים והשאר נוצרים. היהודים עסקו בחקלאות משגשגת של כרמים, זיתים וחיטה (גוש קטיף) והנוצרים עסקו במסחר ובהובלת התוצרת.
    בטבריה ובצפת היה ישוב יהודי, אולם לא מוזכרים העיסוקים להוציא דייג בכנרת, מקצוע טברייני מסורתי. עיר כמו אום אל-פאחם למשל, היתה כפר בן 10 משפחות, כולן נוצריות, כחמישים נפש, וכן כנסייה מרונית קטנה (משפחת שחאדה).
  2. הספר סותר לחלוטין תיאוריות פוסט-מודרניסטיות על ''מורשת פלסטינית'' או עם פלסטיני, ומאשש ומחזק את השייכות של ארץ ישראל ליהודים ואת חוסר שייכותה המוחלט לערבים, ששדדו אפילו את השם הלטיני פלסטינה וניכסו אותו לעצמם.
בספרד למשל, בגרנדה, רואים מורשת ובניה ערבית. ערים ענקיות כמו גרנדה ומדינה כמו אנדלוסיה, הרים, נהרות כמו גוואדאלחארה, מורשת תרבותית ערבית של ממש: ספרות, יצירות פאר, הנדסה, רפואה ועוד.
700 שנות שלטון ערבי הותירו בספרד מורשת שלא ניתן להסתירה או להסוותה.
ואילו כאן כלום, נאדה, לא שמות ערים, לא תרבות, לא אמנות, לא היסטוריה, לא עדויות לשלטון ערבי.
רק שוד וגזל, גזל המקום הקדוש ביותר ליהודים, גזל הארץ המובטחת ליהודים. לאחרונה בחסות כל מיני ישראלים פוסט מודרניסטים – גזל ההיסטוריה.

Avi Goldreich is an Israeli, who travels extensively, mainly in west and east Europe to search out and locate Jewish property and treasures -- books, arts and craft and the like that belonged and still belong to Jews or Jewish communities -- to return them to the owners: the Jewish Nation and Jews." Contact Avi Goldreich by email at

The original article was published August 4, 2007 at

It was translated from the Hebrew by Nurit Greenger, who writes: "[This book is] One more source of truth that the Arabs' claim to any place in Eretz Yisrael -- the Land of Israel -- is total fabrication and one of the greatest farces even perpetrated upon the world." Greenger can be contacted by email at Visit her website at


HOME July-August 2007 Featured Stories Background Information News On The Web